סרגיי נ' מירס תקשורת בע"מ

החלטה

בפניי בקשה למחיקת התובענה וזאת בשל היעדר סמכות מקומית.

לטענת המבקשת, על פי תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד 1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), הסמכות המקומית לדון בתביעה מוקנית לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, וזאת על פי תנית השיפוט המוסכמת הקבועה בהסכמי ההתקשרות שבין הצדדים בסעיף 19ט' להסכם השימוש במוצרי ושירותי המבקשת.

זאת ועוד לטענת המבקשת, המשיב על פי הצהרתו, הינו לקוח עסקי בעל מוסך לתיקוני רכב, כפי שהציג עצמו בפני המבקשת וכפי שציין בסעיף 1 לכתב תביעתו. המשיב 1 אינו צרכן פרטי כהגדרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981, לכן אין כל סיבה שבית המשפט לא יאכוף את תנית השיפוט המקומית.

ב"כ המשיב בתגובתו התנגד לבקשה וטען כי תנית שיפוט המקנה סמכות מקומית לבית משפט מסוים אינה תופסת ביחסי צרכן, שכן מדובר בתנאי מקפח, לעניין חוק חוזים אחידים מאחר והחוזה עליו חתום התובע הינו חוזה אחיד שבו לא יכול היה לדון בסעיפי החוזה אלא כל שנותר לו היה לחתום על כל החוזה כמקשה אחת או לא לחתום כלל.

עוד טוען ב"כ המשיב כי בית המשפט העליון קבע כי תנית שיפוט בין חברה כלכלית גדולה כדוגמת הנתבעת לבין צרכן, הינו תנאי מקפח, שכן קיים אי שוויון בין הצדדים.

עוד לטענתו, מקום יצירת ההתחייבות/העסקה בין הצדדים הוא באשדוד ועל כן די בחלופה זו הקבועה בתקנות סד"א על מנת להקנות סמכות שיפוט לבית משפט השלום באשדוד. זאת ועוד, לבית משפט השלום באשדוד סמכות לדון בתיק גם נוכח תקנה 3א1 לאור העובדה כי לנתבעת סניף באשדוד, במקום מגוריו של התובע.

זאת ועוד לשיטתו, ההליך המשפטי מתקיים מחודש 3/10 ועל כן ומאחר ובית המשפט דן בתובענה מאז, קנה לעצמו בית המשפט השלום באשדוד סמכות שיפוט ייחודית.

בתשובה לתגובה חזר ב"כ המבקשת על טיעוניו והוסיף כי הנתבעת העלתה את טענת חוסר הסמכות המקומית בכתב בית הדין הראשון אשר הוגש לבית המשפט ובית המשפט טרם פסק בבקשה זו ועל כן לא ניתן לראות בהליכים שהתנהלו עד כה כאילו קנה בית המשפט באשדוד את הסמכות לדון בתובענה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובתשובה לתגובה, החלטתי הינה כדלקמן:

סעיף 3 לחוק החוזים האחידים התשמ"ג–1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") קובע:

"בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח)."

בהמשך, בסעיף 4(9) נקבע:

"4. חזקות

חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים :

.....

(9). תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

מהדברים האמורים עולה כי, כל התניה על הדין, בדבר מקום שיפוט בחוזה אחיד, חזקה שהיא מקפחת והטוען אחרת - עליו הנטל להוכיח טענתו.

במקרה שלפניי, לא עמדה המבקשת בנטל שהוטל עליה לסתור את החזקה כי תניית השיפוט היא תניה מקפחת. במאזן הנוחות, אף שהמשיב הינו למעשה לקוח עיסקי, לא ניתן להשוותו למבקשת, בגודלה ובכוחה.

התוצאה היא, כי תניית השיפוט מכוחה הוגשה התובענה, מבוטלת בזאת מכח סמכות בית המשפט על פי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, באשר על פי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, היא תנייה מקפחת.